johnlockejrr/samv2 · Datasets at Hugging Face

text stringlengths 3 812
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ולהבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים
והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
ויעש אלהים את שני המאורות הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעפף על הארץ על פני רקיע השמים
ויברא אלהים את התנינים הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירבה בארץ
ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחית הארץ למינה ויהי כן
ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל עץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל הרמש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
ויכל אלהים ביום הששי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
אלה תולדת השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים שמים וארץ
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
ויצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי אדם לנפש חיה
ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה את כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
וזהב הארץ ההיא טוב מאד שם הבדלח ואבן השהם
ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
ושם הנהר השלישי הדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
ויקח יהוה אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
ויצר יהוה אלהים עוד מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתיה
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאישה לקחה זאת
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיה משניהם לבשר אחד
ויהיו שניהם ערמים אדם ואשתו ולא יתבששו
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
ומפרי העץ הזה אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון
ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכלו
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם ויתפארו עלי תאנה ויעשו להם חגרות
וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא אדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא
ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל
ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשיתי ותאמר האשה הנחש השיני ואכל
ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבוניך והריוניך בעצבון תלדי בנים ואל אישיך תשוקתיך והוא ימשל ביך
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפרך תשוב
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי
ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כיתנות עור וילבשם
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם
וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת לחט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעי צאן וקין היה עבד אדמה
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
הלוא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
ויאמר יהוה אל קין איה הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
ויאמר מה עשית קול דם אחיך צעק אלי מן האדמה
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דם אחיך מידך
כי תעבד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתיר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נד קדמת עדן
וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא את שם העיר כשם בנו חנוך
ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מיהאל ומיהאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים

ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן

ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני

ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן

ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן

ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב

ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי

ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ולהבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים

והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן

ויעש אלהים את שני המאורות הגדלים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים

ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ

ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב

ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי

ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעפף על הארץ על פני רקיע השמים

ויברא אלהים את התנינים הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב

ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירבה בארץ

ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי

ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחית הארץ למינה ויהי כן

ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם

ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרמשת על הארץ

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל עץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה

ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל הרמש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם

ויכל אלהים ביום הששי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות

אלה תולדת השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים שמים וארץ

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה

ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה

ויצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי אדם לנפש חיה

ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר

ויצמח יהוה אלהים מן האדמה את כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים

שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב

וזהב הארץ ההיא טוב מאד שם הבדלח ואבן השהם

ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש

ושם הנהר השלישי הדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת

ויקח יהוה אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה

ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות

ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו

ויצר יהוה אלהים עוד מן האדמה את כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו

ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו

ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתיה

ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאישה לקחה זאת

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיה משניהם לבשר אחד

ויהיו שניהם ערמים אדם ואשתו ולא יתבששו

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן

ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל

ומפרי העץ הזה אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון

ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון

כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכלו

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם ויתפארו עלי תאנה ויעשו להם חגרות

וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא אדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן

ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה

ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא

ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל

ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשיתי ותאמר האשה הנחש השיני ואכל

ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך

ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב

ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבוניך והריוניך בעצבון תלדי בנים ואל אישיך תשוקתיך והוא ימשל ביך

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך

וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפרך תשוב

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי

ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כיתנות עור וילבשם

ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם

וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת לחט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה

ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעי צאן וקין היה עבד אדמה

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו

ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו

ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך

הלוא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו

ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו

ויאמר יהוה אל קין איה הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי

ויאמר מה עשית קול דם אחיך צעק אלי מן האדמה

ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דם אחיך מידך

כי תעבד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ

ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא

הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתיר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני

ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו

ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נד קדמת עדן

וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא את שם העיר כשם בנו חנוך

ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מיהאל ומיהאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך

ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה

ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה